מחזה ישראלי מקורי מאת גליה כהן יונס ובבימויו של טל וניג
הצגה על ארבע בחורות צעירות, מצחיקות, כובשות ושכולות. כן, כן, שכולות. לא להיבהל!
תחשבו על סקס והעיר הגדולה רק עם… שכול. בעצם בלי עיר גדולה. ובלי סקס. ובלי בתי קפה.
טוב, לא משנה, אל תחשבו על סקס והעיר הגדולה, נרד מזה.
המחזה מספר על בחורות שאיבדו את בן הזוג שלהן בצבא,
ומהר מאד הן מבינות שאין להן מקום ב"משפחת השכול", כי הן "רק חברות".
גם האנשים הקרובים אליהן מאבדים סבלנות לאבל שלהן.
לכולם יש מה להגיד
"מזל שלא הייתם נשואים", "מזל שלא היה לכם ילד",
"וואו, איך רזית – את נראית מהמם"
(למרות שתכלס – זה תמיד בא טוב).
זה סיפור על אהבות, זיכרונות, הנצחה,
אבל יותר מהכל זה סיפור על המאבק של הבנות לחזור ולנהל חיים נורמליים.
ההצגה עלתה בתיאטרון הקאמרי במסגרת פסטיבל ״קריאה מבויימת״
וזכתה בפרס על אנסמבל השחקנים הטוב ביותר