אוצר התערוכה: דורון פולק
"מוזה בפסיפס" מציגה שישים עבודות, עשרים מהן מחווה למנשה קדישמן, שמונה לגוסטב קלימט, חמש לוינסנט ואן גוך, שלוש ליאיוי קוסאמה, ולצידן מחוות למונק, מאטיס, מודליאני, שאגאל, אוטרילו, פיקאסו, בסקיא, הארינג ואחרים — וחמש יצירות עצמאיות, ביניהן "עץ הזית", "עוף החול" ו"דיוקן עצמי".
רמי אלון לוקח את הציור המערבי הגדול ומפרק אותו לאבן. קלימט, ואן גוך, מונק, קוסאמה — כולם עוברים דרך ידיו של קבלן בניין ירושלמי שלמד לסתת אבן לפני שלמד לצייר.
מה שנולד אינו העתק. הפסיפס מסרב לרכּוּת של המכחול: הוא מפרק את הדימוי ליחידות קשות ונפרדות, ומכריח את העין להרכיב אותו מחדש ממרחק. קדישמן צייר את הכבשה שלו בשנייה אחת, בתנועה רחבה של יד; כאן אותן פנים נבנות מאלפי אבנים שהונחו אחת אחת, לאט, ובכל פעם מחדש.
בשישים העבודות שבתערוכה נפגשים העדר של קדישמן, הזהב של קלימט והדלעות של קוסאמה תחת אותה משמעת של אבן ושבר. ההבדל בין המקור לבין מה שקורה כאן אינו הבדל של נאמנות, אלא של זמן.
נולד ביוני 1943 ברובע היהודי שבעיר העתיקה בירושלים, הבכור מבין שבעה אחים ואחיות, דור שלישי בירושלים. אחרי שירותו הצבאי עבד בבניין והתמחה בסיתות אבן ירושלמית — מיומנות שנושאת את יצירתו עד היום.
בשנת 2010, בגיל 67, החל ליצור בפסיפס. את עבודותיו הראשונות קבע על הקיר החיצוני של בניין מגוריו ברחוב ישעיהו בתל אביב. הקיר הפך לתחנה בסיורים מודרכים בעיר, והחזיק שם כאחת עשרה שנה.
מאז יצר כשלוש מאות עבודות. הוא עובד בלי אריחים מוכנים ובלי קיצורי דרך: כל אבן נחתכת במלקחיים לפי הצורה שהמקום דורש, ואז מונחת. לוח אחד הוא חודשים של עבודה. לחומר הוא מצרף שברי כלים וקרמיקה, צדפים וחלוקי נחל — "אצלנו במשפחה יודעים שאין לזרוק שום כלי שנשבר", הוא אומר.
רמי חי ויוצר בגבעתיים, נשוי לסימה, אב לארבעה וסב לארבעה עשר.
בגבעתיים מוצגות גם עבודות ציבוריות שלו — "שעון ציפורים" ו"גלגל חודשי השנה העברית" בבניין פלא אשכול גנים העירוני ו"12 החמניות" בגינת הבנים על קיר בית הקפה גנה.
גללו לצפייה ביצירות ולחצו עליהן להגדלה צפה
הפעילות בתיאטרון מתקיימת בהתאם להנחיות פיקוד העורף, הודעות ועידכונים ישלחו למנויים ורוכשי הכרטיסים סמוך למועד במופע.
כמו כן ניתן להתעדכן באתר ובקופות התיאטרון בטל: 03-7325340 שלוחה 2
כולנו מקווים לימים שקטים וטובים יותר.
